יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

אייקידו ויהדות מאת רועי יניב


אייקידו ויהדות
רועי יניב

לקונפליקט הפוטנציאלי של המתאמן הדתי באייקידו נחשפתי לראשונה כאשר לאחר מספר שנים בהן התאמנתי באייקידו. נודע לי כי אדם אשר הצטרף לדוג'ו בו אני מתאמן, לא הסכים להתאמן עם נשים במהלך האימונים. אני זוכר שלא הבנתי מדוע שיפריע לו להתאמן עם נשים, הרי אין זה מגע בעל משמעות אחרת מלבד אימון משותף. 



אינני אדם דתי, גדלתי וחונכתי כחילוני ולמרות שידעתי שאני יהודי, מעולם לא הקדשתי לכך חשיבות מיוחדת. אני חושב שנחשפתי לראשונה ליהדות, לתורה ולתנ''ך בגיל מאוד מאוחר, כאשר נאלצתי ללמוד את סיפורי התורה בבית הספר היסודי לאחר שמשפחתי חזרה להתגורר בארץ עם סיומה של תקופת מגורים ממושכת בחו''ל. ניסיתי להבין את אותו אדם שסירב להתאמן עם נשים וזכור לי שכעסתי וחשבתי לעצמי שזו התנהגות שאינה מקובלת עליי. אך עם זאת, לאחר זמן מה, נזכרתי שגם אני עמדתי פעם בקונפליקט בהקשר ליהדות: כשהייתי ילד, יצאה כיתתי לסיור מטעם ביה''ס בו למדתי בגרמניה. אני זוכר שהגענו לכנסיה מרהיבה בגודלה וכל התלמידים נכנסו לכנסייה מלבדי. אני לא יודע מדוע, אבל כאשר המורה שאלה אותי אם מותר לי להיכנס או לא מכיוון שאני יהודי, מסיבה לא מובנת, אמרתי לה שאסור לי להיכנס לכנסיה. כשאני נותן דעתי על כך, אני מאמין שהסיבה שאמרתי זאת הייתה כי הצורה בה נשאלתי גרמה לי לחשוב שייתכן כי יש דבר מה פסול בביקור בכנסיה ושכנעתי את עצמי בכך. אני זוכר שעמדתי בפתח הכנסייה, משוכנע ומאוכזב כי עליי לא להיכנס לשם למרות שכלל לא ידעתי מה פשר ההחלטה שהגעתי אליה. 

מקרה זה שונה בתכלית מהתלבטויות בנושא יהדות באייקידו, אך מזכיר לי בראש ובראשונה  שמילותיהם של אנשים אותם אנחנו רואים כבעלי סמכות בלתי מעורערת, יכולות להיות בעלות עוצמה רבה ואף לגרום לנו לעשות (או לא לעשות) דברים שלא נבעו מהחלטה מושכלת. למדתי מכך, שחשוב לגבש דעה בצורה עצמאית ולהקדיש זמן למחשבה לפני קבלת החלטות, שכן עלולים להפסיד חוויות שאין סיבה הגיונית לא ליטול בהן חלק. אנשים רבים עומדים במהלך חייהם מול בעלי השפעה בתחומים שונים וכך גם בדת. ביהדות, יש לרבנים השפעה עצומה על חיי היומיום של אנשי קהילתם, הפונים אליהם כדי שאלה יפסקו ויכריעו לגבי מה מותר ומה אסור על פי ההלכה. מרבית הרבנים, כמדומני, אינם מתאמנים באייקידו, ולכן ייתכן שחלק מהמנהגים באייקידו עלולים להתפרש בצורה לא נכונה על ידי האדם הדתי המגיע להתאמן באייקידו, אך מתייעץ עם רב אשר לא שמע על אומנות לחימה זו מימיו.


אני מניח שהבנת הקשר בין אייקידו ודת הינו נושא אשר מעסיק אייקידוקא רבים. אין ספק כי מייסד האייקידו, או-סנסאי, היה אדם דתי, בעל זיקה חזקה לכת האומוטו-קיו שצמחה בין היתר, מדת השינטו. למרות היותו אדם דתי, או-סנסאי ציין כי המתאמן באייקידו אינו חייב להשתייך לדת זו או אחרת וכי האייקידו מיועד לכל אדם. כאשר פוג'יטה סנסאי, (שהיה תלמיד ישיר של או-סנסאי במשך כ-13 שנים) נשאל לגבי הקשר בין אייקידו לדת, הוא אמר שהאייקידו הוא לא דת, אלא מרפא לתחלואי הדתות. הוא הוסיף וסיפר שיום אחד, הוא ניגש אל או-סנסאי לאחר שזה סיים את התפילה שלו, ושאל אותו האם טוב יהיה אם גם הוא יעמיק בדת. או-סנסאי ענה לו מייד ובהחלטיות: "התמקד באימונים שלך, אין להם קשר לדת". עם זאת, ניתן לראות כי אנשים דתיים רבים מתאמנים באייקידו ומרגישים כי יש צורך להתאים את האימונים באייקידו כך שלא יעמדו בסתירה לאמונתם. כמו כן, ישנם אנשים דתיים המתאמנים באייקידו ואף רותמים את האייקידו ל"כרכרת האמונה" שלהם ורואים בו כלי עזר להגשמת המטרות הרוחניות שלהם. 


קיימים מספר כללי אטיקט ומנהגים אותם מקיימים המתאמנים במהלך שיעורי האייקידו, אשר יכולים להראות כאילו עומדים בסתירה לאמונתו של המתאמן הדתי. ניקח לדוגמא את נושא הקידה, לפי ההלכה, קיים איסור על השתחוות בפני האל, בפני מקום או בפני אדם, מכיוון שמעשה זה נתפס כמחווה דתית. בכניסה לדוג'ו ובמהלך האימונים נהוג לקוד קידות במצבים שונים. הקידה באייקידו מקורה בחיי היום יום ביפן ואינה אקט דתי אלא חלק מאטיקט אשר מביע הערכה ותודה, הבעה של כבוד ואף ברכת שלום ולהתראות. הקידה באייקידו איננה מעשה של השתחוות ואינה מיועדת כאקט דתי. גם כאשר קדים לכיוון תמונתו של או-סנסאי, המניע הינו הערכה והבעת תודה על כך שייסד את האייקידו ולא להקנות לו ייחוס אלוהי כלשהו. הבעיה מתחילה רק כאשר אנשים מפרשים את פעולת הקידה כ"השתחוות" ומעשה פולחן. היות ואדם שהינו יהודי מאמין אינו מבצע קידה כאקט דתי, אלא כאקט של הבעת תודה והערכה, אזי אין סיבה שמעשה זה יהווה מכשול עבורו במהלך האימונים באייקידו. יתר על כן, ישנם מקורות בהם רבנים מציינים בפרוש כי קידה בפני אדם מכובד, הנובעת מתוך הערכה לאופיו, אינה אסורה ואינה זהה להשתחוות כאקט דתי.



בנוסף לאקט הקידה, תיתכן רתיעה ואף הימנעות של המתאמנים מאימון מעורב של נשים וגברים. לפי ההלכה קיימים איסורים על מגע גופני בין נשים וגברים. מתאמנים דתיים עלולים לראות באופיים של אימוני האייקידו מקור להפרת המצוות והאיסורים המקובלים בדת. כאשר בוחנים את דברי הרבנים בנושא זה, ניתן להבין ולפרש את ההימנעות ממגע גופני בדרכים שונות. אחד הפירושים מתייחס לכך שהאיסור הוא על מגע בעל אופי שאינו הולם, כלומר מגע בעל קונוטציה מינית בלבד. אינני אומר שאימון מעורב לא טומן בחובו קשיים מסוימים, גם אני חוויתי מצבים בהם הבנתי שישנם תרגילים שלא ניתן לבצעם לחלוטין ללא התחשבות מסוימת בשותפותיי לאימונים. עם זאת, המגע באייקידו נועד למטרת אימונים בלבד ולא אמור להתפרש כמגע בעל קונוטציה מינית. כמו כן, חשוב לציין כי מניעת האימון המעורב הוא סוג מסוים של אפליה נגד נשים, שכן הן צריכות ללמוד להתגונן לא רק מול תוקפות, אלא גם מול גבר החזק מהן בצורה משמעותית. לדעתי, הימנעות מאימון משותף אינו נובע מחשש אמיתי ממגע בלתי הולם, אלא נובע מהחלטה גורפת להימנע ממגע על מנת להסיר לחלוטין סיכוי לאי נעימויות כלשהן. לפי הבנתי, אחת הסיבות העיקריות לאימון באייקידו ובאמנויות לחימה הוא שליטה בגוף ובנפש ואילו הימנעות ממצבים בעייתיים, היא צורה של בריחה וחוסר התמודדות. באייקידו, מלמדים אותנו להתמודד עם המצב שאנו עומדים בפניו ולהפוך אותו למצב חדש בו שני המתאמנים יוצאים נשכרים מהתהליך. לכן, ניתן לראות דווקא באימון באייקידו אמצעי להבחנה ממשית בין עיקר וטפל בחיי היום יום של המתאמן ולהבין לעומק את האספקטים שמהם האדם בוחר להימנע והמצוות אותן בוחר לקיים. 

נחזור לכת האומוטו-קיו. למרות שדת זו בעלת שורשים שינטואיסטיים, יש לה גם זיקה מסוימת לדתות המונותאיסטיות. ישנם מספר זרמי דת מרכזיים בעולם; ניתן למצוא דתות מונותאיסטיות כגון יהדות, נצרות ואיסלאם. כמו כן, קיימות דתות פוליתאיסטיות, אשר מושתתות על אמונה בקיומם של אלים רבים. בין דתות אלו, ניתן למצוא את השינטו וההינדואיזם. בנוסף, קיימות דתות פנתאסיטיות, כגון הבודהיזם, בהן האמונה הרווחת היא שישות אלוהית קיימת בכל דבר ודבר בעולם. לפי האומוטו-קיו קיימים אמנם הרבה אלים וצורות התבטאות של האלוהות, אך כולן בעצם התגלמות של אל מקורי אחד שממנו נובעים הדברים המוחשיים והלא מוחשיים בעולם. כלומר, ניתן לראות את האומוטו-קיו כשילוב המכיל אלמנים של כל צורות האמונה שהוזכרו, כלומר שילוב של מונותאיזם, פוליתאיזם ופנתאיזם. 

כפי שציינתי, האייקידו אינו עומד תחת מטריית דת כלשהי. עם זאת, האייקידו התפתח תוך כדי ובמקביל לניסיונו של המייסד להתפתח במימד הרוחני והנפשי. דווקא מסיבה זו, ומכיוון שניתן להבדיל את אמונתו של או-סנסניי מפוליתאיזם, ואף להבחין בזיקה לאלמנטים בדת היהודית ייתכן כי אייקידו לא צריך להוות מכשול אלא גם יכול לתרום למסלול חייו של האדם הדתי היהודי. בנוסף לכך, קיימות גישות אשר רואות באימון באייקידו כלי עזר להגשמת המטרות הרוחניות ביהדות וכי ישנם ערכים באייקידו וביהדות, אשר דומים ואף זהים אחד לשני. אחת הגישות אף מציעה שינון ולמידה של תורת הקבלה על מנת להבין את המשמעות הרוחנית העמוקה אותה ייחס או-סנסאי לאייקידו. הגישה גורסת כי האלמנטים והמושגים אשר נבעו מעיסוקו של או-סנסאי בפעילות של אומוטו-קיו קשים להבנה ולפירוש מודרני בעולם המערבי, וכי הקבלה מסוגלת לגשר על הפער הגדול הזה מכיוון שישנם אלמנטים מיסטיים דומים בשתי הגישות.   


ישנם מקרים בהם מורה נתקל בתהיות או סירובים מצד מתאמן בנושאי קידות למתאמן אחר או לעבר תמונתו של או-סנסאי, אימון מעורב, וכדומה. לדעתי, אין צורך לדרוש ממתאמן לקוד קידה כשאינו חפץ בכך, מלבד כאשר הוא קד קידה למתאמן אחר. במקרה זה, יש להסביר כי זוהי בקשה והבעת תודה לאימון המשותף בין שני המתאמנים. בדיוק כפי שאנו משתמשים במילים 'בבקשה' ו-'תודה' כאשר אנו עוזרים לאדם אחר או שעוזרים לנו, אין סיבה מיוחדת לא לעשות זאת על ידי פעולת הקידה, שמייצגת במקרה זה את המילים הללו. כאשר מתאמן או מתאמנת דתיים מבקשים להתאמן רק עם גברים/נשים ניתן להציע שיארגנו כמה חברים, ולנסות למצוא דרך לאמן גם אותם. כעקרון, עדיף שתהיינה קבוצות מעורבות וקבוצות נפרדות של נשים-גברים ולא כדאי לאפשר לאדם או אישה להתאמן עם גברים או נשים בלבד כאשר שאר המתאמנים באותו מקום אינם נוהגים לעשות כן. 

דעתי האישית היא שהאייקידו נועד לכולם ללא הבדלי מין, גזע ודת כל עוד האייקידוקא מבין כי האימונים נועדו לחבר בין אנשים ולא להבדיל ביניהם. לדעתי, דתות העולם בכלל והיהדות בפרט, נוטות לחלק את החיים למדורים של כן ולא, מותר ואסור, נשים וגברים וכו', וכי טוב היה אילו היו מנסים לחבר ולגשר בין דברים ולא לחלק אותם ולהפריד ביניהם. עם זאת, אני מבין שיש גם צורך בגמישות מסוימת מכיוון שהאייקידו חוצה גבולות ועולמות. העולם משתנה ללא הרף וגם האייקידו שונה ממקום למקום וממשיך להשתנות. לכן, אין כל רע בכך שלאנשים ישנן גישות שונות, אך יש מקורות בעלי משמעות ואין לדרוש שהאייקידו יתאים עצמו למקום, אלא למצוא דרך בה האדם הדתי והאייקידו מתאימים עצמם אחד לשני בצורה הדדית מבלי לאבד את הערכים ואת הבסיס עליהם השניים מתקיימים.



בבליוגרפיה

1.  יצחק ליפשיץ, קונפליקטים הקשורים ליהדות באימון באייקידו (אימון מעורב, קידה, קידה לכיוון תמונתו של או-סנסאי, מחיאות כף טקסיות ועוד), יומן האייקידו 3, 52-55 (2009)
2. Ikuko Kimura, Yasuaki Deguchi: The Omoto Religion and Aikido (13),           Aikido Journal 110 (1996)
3. Jack Susman, Manifest, Hidden, and Divine: Introduction to Sefirot Aikido        George Washington University. The International Journal of Transpersonal                                                                                                Studies, 2006, Volume 25



חזרה לדף הבית של אייקידו רחובות - מאסאטאקה דוג'ו

אין תגובות:

פרסום תגובה